​

שלב כירורגי:

א. תכנון  כירורגי

 הבחנה+תיכנון:  תכנון קפדני ומפורט כדי לזהות מבנים חיוניים כגון העצב המנדיבולרי (בלסת תחתונה) או הסינוסים המקסילריים בלסת העליונה. חשוב להבין מראש את הצורה ואת הממדים של העצם איפה שיושתלו השתלים כדי להשיג את הוצאות הרצויות.

• צילום CT + צילום פנורמי : מידע ראשוני על האנטומיה של הלסתות והשיניים. (יש מקרים שנדרש לבצע תכנון ממוחשב של המיקום של השתלים)

ב. שלב כירורגי-חתך-

חתך חניכיים בקו הרכס של המיקום שבו יוכנס השתל או לפעמים לא מבצעים חתך (ניתוח flapless) שמבוצע לעתים קרובות באמצעות מדריך (סד) כירורגי הנבנה על סמך תכנון ממוחשב. של הניתוח לאחר סריקת ה-CT  בפרוצדורה מסוג זה ניתן לבצע השתלות ללא ניתוחי חניכיים או תפרים ולכן הנפיחות והכאב לאחר הניתוח - מינימליים, יש לציין שלא ניתן לבצע ניתוח מסוג זה בכל המקרים אלא רק במקרים המתאימים. דוגמא לניתוח מסוג ה-flapless  הוא ALL ON 4 +NOBEL GUIDE.
 

ג. שלב כירורגי-הקדח בעצם הלסת-

 שימוש במספר מקדחים + זרם של מי מלח (=קירור) בסדר עולה עד הקוטר הרצוי ,לפי הקוטר והאורך של השתל. השימוש במי מלח שומר על הטמפרטורה של העצם מתחת ל -47 מעלות צלזיוס. מהירות הקידוח מותאמת לאיכות העצם, אך עליה להיות מספיק קטנה על מנת לא ליצור חימום יתר של תאי העצם. לרוב מהירות העבודה היא בין 800 ל-1200 סל''ד. בסוף תהליך הקידוח השתל מוברג לקדח שהוכן במיוחד עבורו.

 ד. קליטת השתל
כמות הזמן הנדרשת עבור שתל להקלט בעצם הלסת בתהליך הנקרא - "אוסטואינטגרציה", היא בדרך כלל  בין 3-6 חודשים,  הדבר תלוי באם מדובר בלסת עליונה או תחתונה, בטיב העצם בה מושתל השתל או האם נוספו להליך הכירורגי פעולות נוספות כגון הרמת סינוס או השתלת עצם, בדרך כלל בלסת עליונה זמן קליטת השתל הוא 6 חודשים ובלסת תחתונה הוא 3 חודשים.הסיבה להבדל נעוצה בצפיפות העצם שהיא גדולה יותר בלסת התחתונה.

 

ה. שלב חשיפת השתל (בניתוח דו-שלבי)

• אחרי המתנה של כמה חודשים, מבוצע שלב חשיפת השתל ע''י חתך קטן בחניכיים סביב ראש השתל לאחר מכן שמים כיפת ריפוי ותופרים. במקרים בהם מבוצעת השתלת עצם וכן גם מסיבות אחרות, ניתוח ההשתלה צריך שיהיה דו-שלבי. בניתוח השתלה בשלב אחד שמים את כיפת הריפוי מיד לאחר ההשתלה וכך חוסכים את שלב חשיפת השתל (בניתוח דו-שלבי). 

במקרים מסוימים ניתן לבצע ההמסה מיידית , מיד אחרי ההשתלה, זאת אומרת שניתן לשים שיקום זמני מיידי ע''ג השתלים שזה עתה הושתלו. 
במקרים מסוימים ניתן לבצע השתלה מידית, מיד אחרי עקירת השן בתנאי שאתר העקירה לא מזוהם וניתן לנקות את אתר העקירה בצורה אפקטיבית , אחרת קיים סיכון לכישלון השתל.

 

 שיקום סופי

אחרי תקופת המתנה של 3-6 חודשים ולאחר חשיפת השתל (בניתוח ד-שלבי) ,לוקחים  מידות לביצוע השיקום הסופי (מבוצע במעבדה לרוב לאחר לקיחת המידות הסופיות,מתקבל מהמעבדה השלד או הבסיס של השיקום הסופי יחד עם המבנים המתאימים שיוברגו לתוך השתלים)ץ אם הכל תקין בשלב הזה, השלב הבא הוא סיום השיקום ומסירת השיקום ע''ג שתלים למטופל ע''י הברגה או הדבקה.

 

הצלחת ההשתלה

רמת ההצלחה של שתל דנטלי תלויה במםפר גורמים, כגון:  מיומנות של הרופא, איכות וכמות העצם הזמין באתר ההשתלה, רמת היגיינת הפה של המטופל ועוד. (סטטיסטית רמת ההצלחה של השתלים היא 95%).
 
 כישלון ההשתלה

הכישלון של שתל דנטלי קשורה בעיקרון בחוסר יכולת של השתל להיקלט בצורה טובה בתוך עצם הלסת. שתל לא יציב לאחר תקופת ההמתנה לקליטתו נחשב לכשלון. 
שתלים דנטליים הם לא רגישים לעששת שיניים, אבל הם יכולים לפתח מצב שנקרא "פרי-אימפלנטיטיס"-periimplantitis). דלקת של הרירית ו / או העצם סביב השתל, אשר עלול לגרום לאובדן עצם ולאובדן הסופי של השתל. הדבר קשור בדרך כלל, אבל לא תמיד, לזיהום כרוני. דלקת  פרי-אימפלנטיטיס סביר יותר שתתרחש אצל מעשנים כבדים, אצל סכרתיים לא מאוזניים, מטופלים עם היגיינת פה ירודה וכן במקרים בהם הרירית סביב השתל היא דקה. 
לא קיימת היום הסכמה אוניברסלית לגבי איזה טיפול הוא הטוב ביותר עבור דלקת periimplantitis/ הסיבות המדויקות לתופעה הזאת עדיין לא מובנות האופן חד-משמעי.
הסיכון לכשלון הוא גדול יותר באוכלוסיית המעשנים. לכן מומלץ למעשן להפסיק לעשן לפני ביצוע השתלות דנטליות. לעתים רחוקות השתל עלול להיכשל בגלל מיקום לקוי בזמן הניתוח, או  כתוצאה של ההעמסה מיידית. אם המטופל הוא מעשן כבד או קיימות בעיות אחרות ,ייתכן שעדיף למטופל לבצע במקום שתלים דנטליים גשר קבוע הנתמך בשיניים קיימות או לחילופין תותבת חלקית או שלמה. 
כישלון עלול להתרחש גם מסיבות אחרות מאלו שתוארו לעיל. השתלים -כמו כל דבר אחר סובלים מבלאי. במקרים נדירים ביותר השתל יכול להיסדק ואף להשבר כתוצאה של בלאי או עומסי יתר. הדרך היחידה למזער את הסיכון  היא להגיע לרופא השיניים לביקורות תקופתיות. 
ברוב המקרים שבהם השתל נכשל בשלב בקליטה שלו בעצם, והוא נדחה על ידי הגוף – הסיבה איננה ידועה. זו עלולה להתרחש אצל כ -5% מהמקרים. עד היום אנחנו עדיין לא יודעים למה העצם משתלבת טוב עם שתלים מטיטניום ולמה לא דוחה אותם כמו כל "גוף זר" אחר. התיאוריה האחרונה טוענת כי השילוב בין העצם עם השתל גורם למעשה לחוסר תגובה  של הרקמות. במילים אחרות מסיבות לא ידועות התגובה הרגילה של הגוף לדחות חפצים זרים שמושתלים לתוכו , אינה פועלת כהלכה עם שתלי טיטניום. ולכן ההנחה היא כי דחיית השתל מתרחשת באנשים אשר רקמות העצם מגיבות כפי שהן צריכות להגיב באופן טבעי ביחס ל- "גוף זר" .

 

התוויות נגד

י

1.חוסר עצם בלסת תחתונה מעל התעלה המנדיבולרית . פגיעה בעצב המנדיבולרי אשר בתעלה המנדיבולרית יכולה לגרום נזק בלתי הפיך לעצב ולתחושה של נימול (חוסר תחושה) או dysesthesia (חוסר תחושה כואבת) של החניכיים, השפתיים והסנטר. מצב זה עלול להיות זמני או קבוע.
2.סוכרת סוג II לא מאוזנת -הריפוי לאחר כל סוג של ניתוח הוא איטי יותר עקב זרימת דם לקויה באיזור הניתוח.

3. חולים המטופלים על-ידי תרופות bisphosphonates בצורת כדורים או דרך הוריד (נלקחות עבור סוגים מסוימים של סרטן השד ואוסטאופורוזיס)- קיים אצלם  סיכון גבוה יותר לפתח נמק של עצם הלסת( osteonecrosis). למטופלים הנוטלים bisphosphonate בצורת כדורים (כגון FOSALAN) -מומלץ להפסיק לקחת את הכדורים לפני ניתוח השתלה, ואז לקחת שוב כעבור כמה חודשים. יחד עם זאת קיימים מחקרים חדשים שבהם לא מצאו קשר בין נמק של עצם הלסתות (osteonecrosis) לבין לקיחת כדורים מסוג bisphosphonates.

4.חריקת שיניים ( (Bruxism ,היא תופעה אשר עלולה להקטין את הצפי להצלחת הטיפול. הכוחות שנוצרים במהלך חריקת השיניים מזיקות לתהליך הריפוי של השתלים בתוך העצם ועלולים לגרום לכשלונם.בשונה משיניים טבעיות שיכולות לספוג זעזועים של כוחות אנכיים ואופקיים תודות לסיבים אלסטיים המחברות את השן לעצם,השתלים מחוברים ישירות לעצם כך שאין להם אפשרות תנועה על מנת לספוג זעזועים, ניתן למזער את תופעת חריקת השיניים על ידי שימוש בסדי לילה המותאמים אישית .